להוציא מפלצת מהחוף – עונת האינטיאסים 2019-2020

האינטיאס נחשב הדג החזק ביותר באזורנו.
גם בייבי אינטיאס של קילו יתן פייט מכובד שיתן הרבה הרבה הנאה.
אז אם אתם דגים מהחוף או משובר גלים - במאמר זה נלמד אתכם איך לטרגט את האינטיאס באופן הטוב ביותר.
אז כנסו למאמר, ותתארגנו על מתכונים.

הקדמה

האינטיאס, או סריול אטלנטי בשמו העברי ו Greater amberjack באנגלית. מכונה גם שולה בארץ. נחשב לאחד הדגים החזקים ביותר ביחס לגודלו ולכן הוא מהדגים המבוקשים ביותר. ממדיו המקסימליים באזורנו הוא עד כ-2 מטר או 75 ק”ג. הגדלים הנפוצים ביותר הם הבייבי אינטיאס שנמצאים בתחילת העונה ומשקלם כ-700 גרם ועד 2 ק”ג וכן אינטיאסים בוגרים במשקלים שנעים בין 10-30 ק”ג ונמצאים בקרבת החוף יחסית לקראת סוף העונה (נובמבר-דצמבר). האינטיאס הוא דג להקה. ככל שהדג קטן יותר הלהקות נוטות להיות גדולות יותר – החל מכמה מאות בגדלים הקטנים, ועד כמה עשרות של בייבי אינטיאסים. הגדולים מסתובבים בקבוצות קטנות של כמה פרטים ואף לבד(נדיר).

האינטיאס הוא בהגדרה דג נודד שנע בעקבות זרמי המים והטרף שלו – בעיקר להקות גדולות של דיונונים (קלמארים וסבידות) דגים נודדים ומקומיים (כגון הטרולוס, טרחון, בורי, קווה קווה ואחרים) וגם חסרי חוליות וסרטנים. בשל כך, נמצא אותו בעיקר באזורים סלעיים, כגון ריפים, אוניות שקועות, שוברי גלים (כגון מרינות ונמלים) וכן חופים סלעיים שם מצוי מרבית הטרף שלו.

במאמר זה נסקור את כל מה שצריך לדעת שנרצה לדוג אינטיאסים מהחוף או משוברי גלים, לרבות: ציוד נדרש, פיתיונות מומלצים, אזורים מומלצים ועוד.

עונת האינטיאסים לפי חודשים

עונת האינטיאסים מתחילה למעשה באזורנו החל מאמצע חודש יולי – בעומקים הבינוניים – גדולים, מ35 מטר ומעלה, בעונה זאת הדיג שלהם מתאפשר רק בדיג מסירה (לחץ כאן למעבר לחלק הרלוונטי לדיג אינטיאסים מסירה). לקראת סוף חודש אוגוסט מתחילות להגיע להקות גדולות של אינטיאסים קטנים מאוד (כ-300 גרם) אשר מבלים את מרבית יומם במרחק מכובד מהחוף ולעיתים מתקרבים לאזור החוף בלילה. אם נתפוס דגים אלו יש לשחררם כדי שיגדלו ויחזרו בגדלים מכובדים יותר בעונה הבאה. לקראת סוף חודש ספטמבר מתחילים להגיע לאזורנו להקות של ה”בייבי אינטיאסים”, להקות גדולות למדי (עשרות פרטים) של 700 גרם ועד 1-2 ק”ג, אף שהם קטנים לעומת אחיהם הגדולים הרי שגם אינטיאס בגודל כזה ייתן פייט (מאבק) מכובד מאוד.

שיא עונת האינטיאסים היא בין אוקטובר לינואר, אז מגיעים להקות של מפלצות במשקלים של 7-35 ק”ג. החל מינואר הם מתחילים לעזוב את האזור וניתן (אך נדיר) להמשיך ולתפוס אינטיאסים עד מרץ ובדרך כלל אלו יהיו מפלצות אמיתיות של מעל 30 ק”ג.

אף שציינו שהאינטיאס הוא דג נודד, הרי שישנם פרטים שנשארים באזורנו לכל אורך השנה, בדר”כ בעומקים גדולים ולכן אפשרי לתפוס אותם גם מחוץ לעונה (אך כיוון שזה נדיר לא מומלץ לטרגט אותם במיוחד).

 

ציוד נדרש

הכלל החשוב ביותר בציוד שמטרגטים אינטיאסים הוא החוזק והאמינות. אנו עלולים להיות מופתעים מדג גדול במיוחד (בעיקר בשיא העונה) ואם לא נהיה ערוכים לכך אנו עלולים לסיים עם חוט קרוע, קרס מכופפת או אפילו חכה במים.

חכה

סוג החכה: חובה חכה מסיבית ואמינה, לא גמישה מדי, בעדיפות חכות שניים/שלושה חלקים שהן לרוב חזקות יותר ומותאמות יותר לדיג שכזה. חשוב להבהיר כי גם חכה טלסקופית יכולה בהחלט להתאים לדיג אינטיאסים אך חשוב להיזהר בעת המלחמה כדי שלא נגמור עם חכה שבורה.

חומר החכה: נשתמש בחכת פיברגלס חלולה לרוב. הסיבה לכך היא שחכות קרבון(/גרפיט) בדר”כ אמידות פחות וגמישות יותר מחכות פיברגלס ואלו תכונות שפחות מתאימות לדיג אינטיאסים.

משקלי ההטלה: המשקלים שנעבוד איתם הם 200-300 גרם לפחות (משקל המשקולת + הפיתיון) שיאפשרו לנו להטיל את הפיתיון למרחק מרבי מבלי לחשוש שהחכה תישבר.

אורך החכה: הדילמה הנצחית. מה עדיף? חכה ארוכה שתאפשר הטלה רחוקה יותר או חכה קצרה שתהיה לרוב חזקה יותר וגמישה פחות, באופן שיתאים לנו במאבק עם אינטיאס. הגודל המומלץ הוא בין 3 ל-4 מטר. איפשהו באמצע נמצאת המידה האידיאלית. אם אנחנו דגים בדרך כלל על שובר גלים כגון מרינה או נמל, מרחק ההטלה פחות קריטי וניתן להעדיף את חכות קצרות יותר (3-3.5) ואם נדוג מהחוף במקום בו כל מטר נוסף הוא מועיל נעדיף חכה ארוכה יותר (3.5-4 מטר). האופציה הטובה ביותר להחליט היא לבחור את החכה הקצרה ביותר שתאפשר לכם הטלה למרחק מכובד (50-70 מטר). פקטור נוסף הוא אורך הידית (חלק החכה שמתחת לרולר), חשוב שיהיה ארוך ככל הניתן כדי לאפשר לנו הטלה נוחה ורחוקה.

בשורה התחתונה כדאי לנסות את החכה ביד עם הרולר המיועד ולקחת חכה שמרגישה לנו בנוח.

דוגמאות למספר חכות מומלצות לדיג אינטיאסים:

שני חלקים:

טלסקופית: בוסטון רד

 

רולר

שוב, גם פה, החוזק והאמינות משחקת תפקיד משמעותי. היות ומדובר בדג חזק מומלץ רולר מסיבי אך פשוט, שמצד אחד לא ישבר תחת לחץ הקרב ומצד שני יוכל להכיל הרבה חוט למלחמה ארוכה וקשוחה. רולרים קשוחים שכאלו אפשר למצוא מתוצרת PENN, BAM, DAIWA בעיקר הישנים, MITCHELL. הגודל המומלץ הוא מ-12000 ומעלה.

במידה ויש לנו אפשרות להוציא חוט לעומק עם קיאק או סירה קטנה אז גם רולר שוכב כמו של סירה יכול להיות פתרון מצוין, הם חזקים מאוד ומאפשרים קיבולת חוט גדולה משמעותית מרולר רגיל.

כמו כן, זה הזמן לבדוק בבוידם את הרולרים של סבא ואבא, רולרים ישנים מאוד מתאפיינים באיכות הרכבה וחוזק יוצאים מהכלל ויתאימו מאוד לדיג אינטיאסים. כמובן שמומלץ לוודא שהרולר עובד היטב ומשומן כהלכה לפני השימוש, וכן להחליף לחוט חדש ורענן (חוטים מתייבשים עם הזמן).

כמו כן, מספר אלמנטים נוספים שכדאי לקחת בחשבון:

  • יחס גלגול גדול יותר (GEAR RATIO) וידית רולר ארוכה יותר יגדילו את כוח המינוף שלנו ויכולתנו לאסוף את החוט במהירות גדולה יותר.
  • כוח התנגדות מירבי (DRAG) – רולר עם דראג נמוך יקשה עלינו לבלום את הדג במנוסתו ולכן מומלץ להשתמש ברולר בעל DRAG של 10 ק”ג לפחות (בד”כ הרולרים הגדולים ממילא בעלי דראג גבוה מזה).
  • רולר מתכת עדיף על רולר מפלסטיק שעשוי להישבר תחת המאמץ המשמעותי בעת המלחמה עם אינטיאס גדול.

חוט

ישנו ויכוח מתמיד בקרב דייגים לגבי איזה חוט הוא המומלץ ביותר לדיג אינטיאסים. האם חוט בד שהוא חזק יותר ביחס לקוטר ושנוכל להכניס יותר ממנו ברולר או חוט ניילון שהוא עמיד יותר לשפשופים ולפיצוצים (abrasion). נציג את היתרונות והחסרונות של שניהם ונניח לכם להחליט מהו המתאים ביותר עבורכם.

חוט ניילון (MONOFILAMENT)

יתרונות: זול משמעותית, עמיד לפיצוצים עקב יכולתו להימתח, עמיד בשפשוף עם סלעים, נחשב חזק ואמין יותר.

חסרונות: קוטר ומשקל גדולים לאותו רמת חוזק ולכן יכנס פחות חוט ברולר ויפגע במרחק ההטלה, בקטרים גדולים נוטה להסתלסל.

חוט ניילון מומלץ הוא חוט 0.5-0.7 ואף עבה יותר עד כדי 0.9 בשיא העונה. חשוב שלחוט יהיה טסט (משקל נשיאה) של כ-30 ק”ג (כ60lbs) ויותר, ובכל מקרה חזק יותר מהדראג של הרולר שאנחנו עובדים איתו.

 

חוט בד (BRAIDED)

יתרונות: חזק מאוד ביחס לקוטר ולכן נכנס הרבה יותר ברולר ומאפשר הטלה רחוקה יותר

חסרונות: יקר יותר משמעותית, פחות עמיד לשפשוף בסלעים ולפיצוצים, יותר נוטה לסיבוכים בזריקה.

חוט בד מומלץ הוא בעל טסט של 30-50 ק”ג (60-100lbs), תוספת המשקל באה לפצות על חוסר גמישות (מתיחה) של חוטים אלו.

בעת שימוש בחוט בד, רוב הדייגים משתמשים בשוק לידר, חוט עבה יותר וחזק יותר, בדרך כלל מסוג ניילון מיוחד בשם פלורוקרבון באורך של 2-6 מטר. חוט זה מתמודד טוב יותר עם השפשופים בסלע והפיצוצים של המלחמה בדג, ובא להתגבר על החסרונות שבשימוש בחוט בד. כמו כן, הוא שקוף יותר במים ולכן כמעט בלתי נראה על ידי הדגים.

 

 

עקרונות חשובים לחוט בדיג אינטיאסים (בד/ניילון):

  • הטסט של החוט חייב להיות גבוה מהדראג של הרולר כך שלא יקרה מצב שהחוט יקרע מבלי שהשפולה שחררה חוט לפני כן.
  • מומלץ קיבולת חוט של 200 מטר לכל הפחות. ומומלץ אף יותר 300 מטר לפחות.
  • חלק מהדייגים משלבים את שני סוגי החוט באותו רולר כדי להרוויח את הקיבולת של הבד והחוזק של הניילון. חשוב לתת את הדעת שהקשר בין שני החוטים מהווה נקודת תורפה משמעותית ולכן יש לבצע קשר חזק ומתאים ככל הניתן.

 

 

משקולות

בדיג אינטיאסים לרוב נעשה שימוש במשקולות כבדות של 150-250 גרם. משקולות כבדות אלו יאפשרו לנו להטיל את החכה למרחק רחוק יותר וכן יגבילו מפיתיון חי לטייל עם החוט שלנו כאוות נפשו.

ישנו ויכוח בקרב הדייגים האם להתקין משקולת חופשית שהחוט עובר דרכה והדג יכול לנגוס ולקחת את הפיתיון איתו מספר מטרים עד שיבלע עמוק מספיק לנעילה איכותית. לחלופין משקולת תלויה וקבועה לחוט חלש ביחס לחוט הראשי או הטלאי שלנו כך שבמקרה והמשקולת נתקעת בסלעים נוכל לקרוע אותה בקלות מבלי לאבד את הדג ו/או הריג. אנו אישית ממליצים על משקולת תלויה וקבועה.

בשימוש במשקולת חופשית: חשוב גם שהחור של המשקולת יהיה רחב ביחס לחוט ושלא נשים מעצור מעל המשקולת (תלאי או כל אביזר אחר) כך שכשאר הדג יבלע את הפיתיון יוכל לרוץ איתו מספר מטרים מבלי להרגיש את הבלימה וכך יקטין את הסיכוי שהוא יפלוט אותו.

בשימוש במשקולת קבועה: מהסויבל או מהטלאי הראשי נקשור חוט חלש יותר באופן משמעותי לחוט הראשי והטלאי (בארוך של כ-15 ס”מ בלבד. במקרה זה נשתמש בריג ארוך יותר

סוויבלים

הסוויבל נועד למנוע סיבובים מיותרים של החוט על עצמו, ולהקטין אפשרות לסיבוכים של הריג על החוט הראשי. הסוויבל גם מהווה נקודת תורפה ולכן חייב להשתמש בסוויבל סופר איכותי עם טסט של 50 ק”ג (כlbs.100) לפחות. זהו אינו אביזר חובה לדיג אינטיאסים אלא בגדר המלצה בלבד.

 

ריגים

הריג הוא למעשה סידור הקרסים שיבוא במגע עם הדג ולכן עליו להיות חזק ומתוכנן היטב. על הריג להיות עשוי מחוט שחזק בכ-5 ק”ג (או 10lbs) יותר לפחות מהחוט הראשי. מרבית הדייגים מעדיפים להשתמש בחוט בד אך אין עדיפות מסוימת בפועל. אם קיים חשש שיתפסו דגים בעלי שיניים חדות או באזורים מרובי אבו נפחות נשתמש אפילו בריג מכבל פלדה כדי למנוע קריעה של החוט. פתרון מצוין נוסף להתמודדות עם אבו נפחות הוא חוט בד עם ליבת פלדה.

ההחלטה אם לשים קרס אחת או שניים תלויה בגודל ובסוג הפיתיון, עד 15 ס”מ נשתמש בקרס יחידה ומעל או עם סבידה נשתמש בשתי קרסים.

בדג קטן, כאשר משתמשים בקרס יחידה מומלץ לנעוץ אותה באף של הדג (להכניס מהפה ולהוציא מהחלק העליון של הפה, אך לא גבוה מדי כך שנביא למותו) מרבית הדגים יבלעו דג מהראש וכך גם את הקרס. בסבידה או בדג גדול, כאשר משתמשים בשתי קרסים יש לתפור את הדג קרס אחת באף כפי שצוין וקרס שניה באחורי הדג, בקרבת הזנב, בין מרכז הגובה לסנפירים העליונות בכדי למנוע פגיעה בעמוד השדרה שלו ולמות הדג. בסבידה נתפור קרס אחת באזור הראש וקרס אחת בקצה התחתון שלה.

ארוך הריג יקבע בהתאם לסוג המשקולת כפי שפורט קודם (חופשית על החוט או קבועה נפרדת מהחוט) וינוע בין חצי מטר למטר וחצי.

 

הכנת ריגים שונים – סוגי ריגים שונים עיקריים והדגמה:

    • ריג עם קרס בודדת – לשימוש בפיתיונות קטנים יחסית, חיים או מתים. כדי להימנע מבולטות יתר של הריג במים. יש לקחת בחשבון גם את גודל הקרס ביחס לפיתיון ולעונה.
    • מומלץ: ריג כפול (שתי קרסים) – מומלץ לשימוש בפיתיון בגודל הולם (לא קטן מדי). קרס אחת תמוקם מקדימה והשנייה מאחור וכך מגיעים את הסיכוי משמעותית לנעיצת קרס אחת לפחות בפה בדג. כמו כן, מכסה גם דגים אחרים אשר אנו עלולים לתפוס שאינם בולעים את הפיתיון מהראש אלא דווקא מאחור או מהצד. פיתיון שחוזר חתוך מאחור, ולא הייתה לנו שם קרס, אחד הדברים המבאסים ביותר בדיג משום שלמעשה “פספסנו דג”.
    • ריג צף – ריג בעל קרס כפולה בדרך כלל שנשתמש בו במקומות סלעיים במיוחד שהסיכוי להיתפס בסלע גדול למדי או שישנם דגים וסרטנים אחרים שמפרקים לנו את הפיתיון (בדגש על מת) תוך זמן קצר מבלי שהאינטיאס קיבל הזדמנות להגיע אליו. למעשה התקנת חתיכת קלקר או פלציב בתוך גוף הפיתיון או בצמוד אליו (במקרה שהפיתיון חי) ותפיסתן עם גומייה טובה או חוט דיג דג יחסית. כך למעשה הריג כולו כולל הפיתיון יצופו, ויוכלו לשרוד זמן רב יותר במים שורצים בסרטנים או שהסיכוי לתקיעה בסלעים מסביב הוא גבוה. נמליץ לצפות בסרטון הבא מדקה 24 להסבר מעולה על הכנת ריג צף:

 

 

קרסים:

כמו בכל הסעיפים הקודמים, גם כאן קריטי להשתמש בקרס חזקה מאוד ואמינה.

ישנן שתי סוגי קרסים מרכזיות שמשתמשים בהן בדיג אינטיאסים : רגילות או סירקל.

קרסים סירקל הן מעוגלות בקצה שלהן ובשל כך הסיכוי שיפלו מהפיתיון קטן יותר. עם זאת, העיקום בקצה גם עשוי להקטין את הסיכוי שהקרס תינעץ היטב בפה הדג. בשל כך מקובל לשים את הסירקלים כאשר משתמשים בדג חי בלבד.

קרסים רגילות ישמשו אותנו עם קלמארי או פיתיון מת (חתיכת בורי לדוגמא).

הגודל המומלץ לדיג אינטיאסים היא מ3/0 בתחילת העונה ועד ל8/0 בשיא העונה.

מומלץ גם להתאים את גודל הקרס לגודל הדג ולא להשתמש בקרס גדולה/קטנה מדי לדג קטן/גדול מדי. שתי האפשרויות עלולות לגרום למות הדג החי או לאובדן הדג שתפסנו.

קרסים מומלצות הן :

  • הייבוסה (Hayabusa) בדגש על דגמי LBT-Live Bait או CRL-Circle
  • הונר (Owner) בדגש על דגם קוונטיבה(Quantiva)
  • שאוט (Shout) בדגש על דגם קודאקו (kudako)
  • וכן קרסים ייעודיות כגון Mustad 233DT. קרסים אלו הן מהטובות בעולם ונדיר שיאכזבו
    בעיקר בהשוואה למרבית חברות אחרות (כולל פופולריות כ-VMC או אפילו Varivas).

 

אביזרים מומלצים נוספים

  • גנץ’ – מוט ארוך למדי עם וו מעוקל וחד בקצהו, מאפשר לנו להוציא את הדג ללא סיכון לקריעת החוט (בהרמה הסופית החוט בסיכון הגבוה ביותר). אביזר זה הינו הכרחי שדגים על שוברי גלים למיניהם.
  • רשת הרמה – חלופה נוספת להרמת הדג. נוחה יותר בדרך כלל אך מוגבלת בגודל הדגים שיכנסו לתוכה, עד כ-20 ק”ג, תלוי ברשת (וגם תאפשר להחזיר אותם ללא פגע במידה והם קטנים מדי). בדיג ממזח גבוה לעיתים רשת הרמה עם חבל היא הפתרון המיטבי להעלאת הדג מהמים ללא סיכון לחוט ולאובדן הדג.

בדיג מהחוף בד”כ אין צורך באביזרים אלו משום שאפשר להחליק את הדג ישירות לחוט (כאשר יש הפרשי גובה משמעותיים בין גובה החוף לפני המים מומלץ שיהיה גנץ’ בהישג יד ליתר בטחון.

  • סטנד איכותי ויציב – ימנע מצב של משיכת החכה למים במקרה שהקלאץ’ סגור יחסית. יש למקם את הסטנד ו/או החכה כהלכה ולהתאים את הדראג בקלאץ’ למצב פתוח או בינוני כדי שהדג יוכל לקחת מעט חוט עם התנגדות מועטת או ללא התנגדות. כמו כן, חשוב מאוד שהרגל של הסטנד תהיה ארוכה ככל הניתן כדי לאפשר יציבות משמעותית בקרקע ושתתמודד עם דג גדול.
  • משאבת אויר – מופעלת על שתי סוללות ואיננה יקרה. חיונית לשמירת דגים חיים. דיונונים במצב חי במשך שעות. דג חי יקבל תקיפות רבות יותר באופן משמעותי מדג/דיונון מת. שימו לב: דגים בעלי שחייה מהירה כמו טרחונים לא יחזיקו חיים מעל עשרים דקות גם עם משאבת חמצן משום שהם זקוקים לתנועה כדי לחיות.
  • סל רשת לדגים – חלופה נוספת למשאבת חמצן. יעילה יותר, בעיקר לדיונונים, אך בים גבוה השימוש בה בעייתי יותר. שימו לב לגודל העין ברשת משום שקלמארי קטן יוכל לצאת גם דרך עיניים קטנות יחסית.
  • ערכת תפירת פתיון חי – ערכה קטנה שעולה מספר שקלים בודדים, מכילה ידית עם ראשים שונים המאפשרים לנו להעביר את הקרסים במהלך תפירה של פתיון בקלות רבה יותר ועם מינימום פציעות לדג.
  • גומיות – גומיות פשוטות בגודל בינוני, יכולות לסייע בסידור של פיתיון מת וגם חי (הצמדת חוטים עודפים לדג למניעת סיבוכים וכו’).
  • בלונים גדולים – שימושי רק כשיש רוח מזרחית (לכיוון הים). ניתן להוציא באמצעותו את הפיתיון לעומק רב באופן משמעותי. ראו הסבר בהמשך כיצד להשתמש. לחלופין, כל אביזר אחר שיאפשר לנו להטיל את הפיתיון לעומק רב יותר (רחפן, שחיה, קיאק, משגר לחץ לפתיונות וכו’). שימו לב להיזהר כאשר מדובר בפתיון חי על מנת שלא להרוג אותו בהטלה.

 

 

פיתיונות מומלצים

נדרג את הפיתיונות לפי סדר יורד של אטרקטיביות לאינטיאס:

במקום הראשון: סבידה/קלמארי חי – זהו ה-פיתיון לאינטיאסים שיגרום לאינטיאס לתקוף.

יש להתאים את גודל הדיונון לגודל האינטיאס הצפוי לפי הזמן בעונה. קלמארי קטן יותר גם יהיה קל יותר להטלה.

כמובן שלרוב מה שנתפוס זה מה שנשתמש בו. הכי מומלץ לשמור אותם חיים באמצעות שימוש בסל (רשת) דגים עם עיניים קטנות יחסית כדי שגם הקטנות לא יוכלו לברוח.

במקום השני: דג חי בסדר הבא: קווה קווה (עושה רעש במים ולכן אפקטיבי מאוד ברוב שעות היום), טרולוס/טרחון/אוטאוט (דגי פיתיון מקורי של האינטיאס), כל דג אחר לרבות סרגוסים, מרמיר גדול, בורי או כל דג אחר. גם פה כדאי להתאים את גודל הדג לגודל האינטיאס הצפוי לפי הזמן בעונה. אם אין לנו דג קטן בתחילת העונה חשוב לתפור בשני קרסים כדי להגדיל סיכוי לתפיסה. את הדגים המהירים (טרולוסים, טרחונים, פלמידות וכו’) לא ניתן לשמור חיים באמצעות משאבת חמצן ליותר מחצי שעה משום שהם צריכים תנועה מתמשכת כדי לנשום ולכן מומלץ לתפור אותם מיד לאחר שהוצאנו אותם. מרבית דגי הסלעים והחולות (סרגוסים, קווה קווה, בורים וכו’) יכולים לשרוד ימים עם משאבת חמצן בתוך דלי.

בפער משמעותי מהשניים למעלה, במקום השלישי: דיונון (סבידה/קלמרי מת). מומלץ להשתמש בדיונון ששמרנו בקירור ולא בכזה שהופשר. הבדל הטריות הוא משמעותי והאינטיאס הוא דג בררן למדי, בייחוד שמדובר בפיתיון מת.

במקום הרביעי: דג מת, מאפשר לנו תפירה מיטבית משום שאין חשש להרוג את הדג. במידה ואין לנו זמן/יכולת לתפוס דג אין שום בעיה להשתמש בדג טרי ככל הניתן מהסופר. בורי יהיה מצוין. העור הקשה יחסית שלו גם ימנע מהקרסים להשתחרר ממנו בקלות.

במקום האחרון: ניתן להשתמש גם בסרטנים חיים, פיתיון פחות מוצלח אך קל לשמור אותם בחיים זמן רב עד כדי ימים שלמים (לשים בדלי עם מים וסלע שבעזרתו הם יוכלו לשבת מחוץ למים. תוספת חמצן למים יגדיל את חיוניותם).

 

איך לתפור את הפיתיונות השונים?

 

סבידה על קרס אחת:

מבצעים חתך קטן באזור האחורי, שנוכל להעביר דרכה את הקרס. מעבירים את הקרס עד חלקה הקדמי ונועצים בראש (במקרה של קלמארי/סבידה מתה) או בגוף (במקרה של קלמארי/סבידה חיה). לוודא שהקרס עוברת היטב דרך הבשר, ולהשאיר את קצה הקרס בולטת כלפי חוץ לנעיצה מיטבית בפה האינטיאס אף אם ינסה לפלוט אותה.

סבידה על שתי קרסים:

קרס ראשונה כמו ההסבר הקודם, קרס שניה בצד האחורי. כמו קודם, לוודא שהקרס עוברת היטב דרך הבשר, ולהשאיר את קצה הקרס בולטת כלפי חוץ לנעיצה מיטבית בפה האינטיאס אף אם ינסה לפלוט אותה.

דג חי על קרס אחת:

כשאנו מטרגטים אינטיאס שבולע מכיוון הראש, נעביר את הקרס בתוך פה הדג ונוציא אותה מהאף שלו (במיקום לא גבוה מדי שלא יפגע במוח הדג)

דג חי על שתי קרסים:

הקרס הראשונה כמו קודם, הקרס השנייה בצדו האחורי של הדג בין סנפיר הגב לקו האמצע גובה של הדג, מצד ימין לצד שמאל של הדג, או להיפך, כך נמנע מפגיעה בעמוד השדרה שלו ונאפשר לו לחיות שעות רבות במים.

אפשרות נוספת היא לנעוץ את הקרס באחד מצדי הדג בחלקו העליון אך מתחת לסנפיר הגב כך שלא ניגע כלל באף איבר או עמוד שדרה. כך הדג אין סכנה כלל שהדג ימות אך חשוב שהמתח יהיה על הקרס הקדמית שנעוצה היטב בפה משום שבמידה והלחץ יהיה על קרס זו היא עלולה לחתוך את עור הדג בקלות ואז הקרס לא תהיה תקועה בו כלל.

דג מת עם קרס אחת:

היות ואין חשש לפגיעה בדג מומלץ לתקוע את הקרס במרכז הדג במגמה לאחור – בדג קטן בלבד. בדג גדול יותר מומלץ להשתמש בשתי קרסים.

דג מת עם שתי קרסים:

האפשרות הטובה ביותר היא להצניע את הריג ככל הניתן בתוך הדג שרק קצה הקרסים בולט החוצה ממנו. נעשה חתך קטן בבטן הדג ונעביר דרכה את חוט הריג לכיוון פיו של הדג. קרס אחת נתקע בחלקו הקדמית (אזור הפה) וקרס שניה נתקע בחלקו האחורי (ליד פתח השופכה).

 

דגשים כלליים חשובים לתפירת פיתיון חי:

  • יש לנקוט בעדינות במהלך התקנת הריג כדי למנוע פגיעה משמעותית שתביא למותו המיידי או המהיר יחסית של הפיתיון.
  • אין להתקין את הקרסים באזור המוח או עמוד השדרה.
  • יש להטיל את הפיתיון למים בעדינות יחסית על מנת שלא “לפרק אותו”.
  • בשימוש בדג חי, מומלץ לקשקש את האזור בו אנו מתכוונים לנעוץ את הקרס כדי להימנע מנעיצה במקום סמוך, בלתי רצוי.

 

אזורי דיג מומלצים מהחוף/שובר:

חוף סלעי עמוק (לדוגמא ריפים שאנו עומדים עליהם וזורקים מעבר לריף, ישירות לעומק):

מיקום קלאסי לאינטיאסים (לדוגמא: מעבר לריף בפלמחים) ולכן מאפשר לדוג שם במהלך כל היום, בעיקר בשעות לקראת ולאחר הזריחה. בעונת השיא סיכוי סביר להיתקל שם באינטיאס בכל מצב של הים (פלטה, שקט או סוער). נעדיף לעבוד שם עם פיתיון חי משום שזה מה שהאינטיאס מצפה למצוא שם.

חוף סלעי רדוד (חופים רגילים ללא ריפים אך עם סלעים בהם או בסמוך אליהם) :

יעיל יותר רק כאשר הים רגוע או מסודר יחסית (מסודר – שהמרווח בין הגלים וכיוונם אחיד), אז קל יותר לאינטיאס לחפש שם טרף כגון חסרי חוליות וסרטנים. בדרך כלל הכי יעיל החל מהזריחה ועד מספר שעות אחריה לכן גם נעדיף שימוש בסבידה או קלמרי במיקום שכזה. ניתן להשתמש גם בסרטן בגודל 10-20 ס”מ. יש להתאים את גודל הקרס לסרטן ולעונת האינטיאסים על מנת למנוע פירוק של הסרטן עם קרס גדולה מדי או אובדן של דג גדול בשל שימוש בקרס קטנה מדי.

מרינה (או כל שובר גלים אחר שנכנס לעומק הים):

שיא הדיג גם פה הוא כשעתיים לפני הזריחה ועד כשעתיים אחרי הזריחה. אותו כלל לגבי השקיעה אך לקראת הזריחה הסיכוי גבוה יותר. ניתן לתפוס אותם בעיקר כלפי חוץ אך גם כלפי פנים המרינה. כל פיתיון יעבוד, לפי המדרג שהגדרנו קודם (דיונון חי > דג חי > דיונון מת > דג מת). מומלץ להתמקד בנקודות העמוקות לאורך השובר ביותר שאנו מאתרים. שם בדרך כלל יתרכזו האינטיאסים בחיפוש אחר טרף.

 

שיטות לדיג אינטיאס

שימו לב: אין שיטה “לא נכונה” וכל אחד צריך להחליט מהי המיטבית לדעתו בהתחשב ביתרונות, בחסרונות ומעל לכל – בניסיונו האישי.

  • קלאץ’ נעול עם חוט רפוי או גומייה: מאפשר לדג לקחת את הפיתיון איתו כמטר שניים ואז לקבל מעין הוק-סט “אוטומטי”. יש בשיטה זו לא מעט סיכונים: 1. הדג ייבלם ויפלוט את הפיתיון, 2. הדג חזק ויפוצץ את החוט, 3. החכה אינה מותקנת כהלכה ודג חזק עשוי לקחת את החכה איתו לתוך המים.
  • קלאץ’ פתוח כמעט לחלוטין או קשת פתוחה: הדג יכול לקחת חוט בחופשיות ומגדיל את הסיכוי שיבלע את הפיתיון והקרס/ים אך מצד שני שיש רוח, גלים או שפיתיון חי מצליח לקחת את המשקולת לטיול זה עלול לגרום לסיבוכים ולתקיעות מיותרות. ניתן לשים גומייה על החכה ולהשאיר לולאה של כ20 ס”מ מתחת לגומייה כדי למנוע מצבים שכאלו אך עדיין לאפשר לדג משיכה כמעט חופשית של החוט. מחייב השגחה צמודה של הדייג על החכה/ות משום שייתכן שדג ייתפס ופשוט ייקח לנו חוט מבלי שנשים לב.
  • השיטה הנפוצה ביותר: קלאץ’ סגור חלקית: בעיקר בשיא העונה שעובדים עם מספר חכות ויש יותר פעילות של תקיפות דגים. סוגרים את הקלאץ’ לרמה בינונית ומשאירים מעט חוט עודף, הדג לוקח את הפיתיון ושוחה איתו מספר מטרים ואז נתקל בהתנגדות מתונה של הקלאץ’. הוא עלול לפלוט אותו או שההתנגדות תינעץ בו את הקרס באופן חלקי. בניגוד לקלאץ’ פתוח החכה תתכופף וכך נזהה בקלות שיש דג על החכה.

שיטות להטלת הריג והפיתיון לעומק רב יותר

ככל שנטיל את הריג עם הפיתיון רחוק יותר מהחוף, נגדיל את הסיכויים לקבל תקיפה מאינטיאס או מטורף רעב אחר.

ישנן שיטות רבות לבצע זאת ונפרט אותן מיד. יש לקחת בחשבון את כמות החוט ברולר ולא להגיע למצב ששחררנו את הפתיון במרחק כה רב שלא ישאר לנו מספיק חוט ברולר למלחמה עם אינטיאס מכובד.

נרשום פה בקצרה את השיטות:

  • שחייה: אפשרי רק בקיץ או עם חליפת צלילה. אסור להסתכן ולהיכנס בים סוער או שאנחנו לבד, בייחוד שבמרבית המקרים נוציא את הפתיון לפנות בוקר, לקראת הזריחה, בחושך מוחלט. יש להיזהר שהריג לא יתקע לנו בגוף במהלך השחייה. בייחוד כאשר יש עליו פתיון חי שלא הכי מרוצה מהטיול.
  • קיאק: לפי החוק אסור להיכנס עם קיאק למים בלילה (משום שסירות אחרות לא יכולות להבחין בו) ולכן הקייאק שימושי רק כאשר נוציא את הפתיון לפני השקיעה או אחרי הזריחה.
  • בלון: מהחוף מתאים ברוח מזרחית בלבד (שהיא נושבת לכיוון הים) בשובר יש לנו קצת יותר יכולת משחק (ניתן גם ברוח דרומית או צפונית) משובר רלוונטי. מחברים את הריג לבלון באמצעות קשר מיוחד או חוט בד. למעשה לאחר החיבור משחררים את הריג בתוך המים בעומק של כחצי מטר ומעלה. נותנים לרוח לקחת את החוט למרחק המבוקש ועל ידי משיכה חזקה מנתקים את הריג מהבלון או מביאים לפינצורו ואז הפתיון שוקע במרחק משמעותי מהחוף היכן שהחלטנו.
  • רחפן דיג: בשנים האחרונות גברה פופולאריות של רחפנים אלו אשר מאפשרים הטלת הפיתיון לעומק משמעותי, מהחוף. ישנם רחפנים אשר מיועדים במיוחד לדיג עם עמידות מסוימת למים וכן ידית לתפיסה ולשיחרור של הפיתיון במיקום שנחליט עליו.
  • משגר פתיונות: אביזר שגם נהיה פופולרי אך מסובך יחסית להכנה ודורש משאבת לחץ אוויר חשמלית איתנו כדי ליצור את הלחץ הדרוש לשיגור רחוק. לא ניתן לעשות בו שימוש עם פתיון חי משתי סיבות : 1. הפתיון מוקפא מראש כדי ליצור מעין קפסולה גדולה שאותה למעשה משגרים, 2. החבטה בשימוש באביזר שכזה הייתה הורגת את הפיתיון כבר בהטלה.

הדג בלע את הפיתיון ורץ איתו, מתי לתת את ההוק-סט?

זהו השלב שמרבית הדגים הולכים לאיבוד. אין תשובה חד משמעית לשאלה זו, אך ננסה לעזור:

  • בקלאץ’ סגור, הדג כבר קיבל את ההוק-סט, ואם לא פלט, ניתן לתת שני הוק-סטים נוספים כדי לנעוץ את הקרס היטב בפיו (לא חזקים מדי שלא לפוצץ את החוט) ולהתחיל בקרב.
  • בקלאץ’ חצי פתוח ולאחר שהדג כבר רץ מספר מטרים עם הפיתיון בפה (כ-3-5 מטר), להשכיב את החכה בזווית נוטה לכיוון המים, להאט את השפולה הרצה ביד ולתת הוק סט נגדי כדי שהקרסים ינעצו בפיו. להיזהר שלא לעצור את השפולה לחלוטין על מנת שלא לגרום לפיצוץ של החוט.
  • בקלאץ’ פתוח לחלוטין או קשת פתוחה ולאחר שהדג כבר רץ מספר מטרים עם הפיתיון בפה (כ-3-5 מטר), לסגור את הקשת במידת הצורך ולנהוג כמו בשיטה הקודמת, להשכיב את החכה בזווית נוטה לכיוון המים, להאט את השפולה הרצה ביד ולתת הוק סט נגדי כדי שהקרסים ינעצו בפיו. להיזהר שלא לעצור את השפולה לחלוטין על מנת שלא לגרום לפיצוץ של החוט.

 

דגשים חשובים במהלך המאבק עם הדג:

  • לא לפחד מחוט שיוצא מהר בהתחלה. אתם יודעים כמה חוט יש לכם ומהו חוזקו סיגרו לאט את הקלאץ’ כך שלא יוכל לקחת חוט באופן חופשי מדי מבחינה אחת אך לא יוכל לתת מכה חזקה ולפוצץ את החוט מצד שני.
  • לא להתעסק יותר מדי עם הקלאץ’ במהלך המאבק, שנו פעם אחת בלבד להתנגדות הרצויה והישארו בה אלא אם קיים חשש סביר לריקון החוט על ידי הדג.
  • אינטיאס לא רץ עם החוט מהר כמו טונה או טרחון אלא יותר נותן מכות וספרינטים קצרים, לרוב לעבר הקרקעית. הימנעו מסגירה חזקה מדי של הקלאץ’ ביחס לחוזק החוט.
  • הימנעו ממתן הוק-סטים במהלך המאבק, זהו מתאים לעקירת הקרס מפיו במידה והיא אינה נעוצה עמוק. העדיפו מאבק ארוך ורציף, תנו לו לקחת חוט ואתם תאספו באופן איטי חזרה עד שיתאסף ויתחיל להתקרב לחוף.
  • השאירו את החוט מתוח בכל זמן ונסו לנתב את הדג הרחק מסלעים שעלולים לקרוע את החוט – הדג ינסה לנווט בדיוק לשם.
  • המטרה היא להוציא את הדג, אם התעייפתם ניתן ורצוי להעביר את החכה לחבר שיחלוק אתכם בעומס. יש להיזהר בעת העברת החכה ולשמור על חוט מתוח כל הזמן.
  • אם אתם דגים לבד, משמעותי עוד יותר לעייף את הדג ככל הניתן כדי להימנע מהתפרעות בקרבתנו שתקרע את החוט בזמן שאנחנו מנסים לנווט את הדג עם החכה ביד אחת ורשת/גנץ’ ביד השנייה.
  • בקרבתכם ובדגש בקרבת סלעים הרימו את החכה למעלה כדי לשמור את פני הדג מחוץ למים. זה יקטין סיכון לצלילה פתאומית לתוך הסלעים.
  • אף אם מדובר בדג קטן יחסית, השתדלו לעייף אותו מעט ואל תגלגלו אותו ישר, אם יהיה עדיין בשיא כוחו יש סיכוי שיתפרע בקרבת החוף / שובר ויקרע את החוט ממש מתחת לרגליים שלכם.
  • כבר במהלך התקרבותו לעברכם עברו לנקודה בה תוכלו להוציא את הדג. מומלץ להיעזר בחבר שיכין גנץ’ או רשת מתאימה ויתמקם במקום נוח להרמת הדג. נתבו את הדג לעבר החבר.
  • הוציאו את הדג מהמים והרחיקו אותו במהרה. החוט עדיין יכול להיקרע ואין מבאס יותר מלאבד דג אחרי שכבר יצא מהמים – וזה קורה!
  • חשוב להיערך מראש עם אמצעי הוצאה של הדג מהמים בהתאם לתוואי השטח שאנו דגים בו, בייחוד במרינות שהים סוער יחסית – הצטיידו מראש בגנץ’ או רשת בעלי מוט ארוך במיוחד.

אל תסתכנו יתר על המידה שאתם מוציאים את הדג. אף דג לא שווה את החיים או הבריאות שלכם!

    • יונתן דקר
      ב 14:48

      היי גיל. תודה על ההערה. נבדוק ונתקן

  • מדהים עוצמתי

    אם אפשר המלצה על חופים במרכז שמומלצים לאינטיאס

    • יונתן דקר
      ב 14:36

      האינטיאסים הם דג נודד אז אין חוף קבוע שהם נמצאים בו.
      הם למעשה עוברים בכל הארץ.
      יותר חשוב למצוא חוף שהתנאים שלו מתאימים להמצאות אינטיאסים, לדוגמא: ריף עמוק בקרבת החוף (או יותר בעומק אם עובדים עם רחפן וכו’) ומקומות עם תנועה ערה של דגים באופן כללי.
      באזור תל אביב – חוף תל ברוך והמרינה (בדיג מהשובר עצמו) מוציאים אינטיאסים יפים כמעט כל חורף.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *