ז’ירז’ור – מא’ ועד ת’ – חלק חמישי: טכניקות עבודה עם דמויים

עבודה נכונה עם הדמוי היא הפעולה הבסיסית והחשובה ביותר בזרזור.
כל טכניקה תניע דמויים שונים בצורה שונה.
במאמר זה נסביר מה זה טוויצים, הקפצות ואיך לעבוד נכון עם כל סוג דמוי.

זהו החלק החמישי במדריך המלא לז’ירז’ור, לצפייה ברשימת כל החלקים לחצו כאן.

למדריך המלצות דמויים לזירזור לפי משקלי זריקה – לחצו כאן.

טכניקות עבודה

איך מתחילים? נחלק את ההסבר לשלושה חלקים:

  • מהירות הגלגול
  • תפעול הדמויים השונים: עבודה עם מינו, עבודה עם גיג וסיליקון ועבודה עם טופווטרים.
  • כיוון ההטלה

 

מהירות הגלגול

מהירות הגלגול היא היבט חשוב מאוד בזרזור, ישנם דגים רבים שלא יתקפו דמוי/דג מהיר מדי ולהיפך. היות וקשה להגדיר במדויק מהירות גלגול מומלץ נסביר כי גלגול במהירות איטית, היא מהירות הגלגול האיטית ביותר האפשרית שהדמוי עדיין שוחה בה באופן טוב (שוחה בזיגזגים עדינים ונראה כמו דג אמיתי בשחייה שלו).

מהירות בינונית היא שהדמוי עובר כ-1-2 מטר בשניה.

את המרחק והמהירות ניתן להעריך לפי הרולר. רולר 4000 יסובב בערך מטר על כל סיבוב של הידית (תלוי גם ביחס גיר של הרולר).

 

תפעול הדמויים / שיטת עבודה

מינו ופלאפלים – Jerkbait & Crankbait

דמויים בעלי כפית צלילה מגיעים בצורות, צבעים, משקלים ואופן שחייה שונים.עומק הצלילה של הדמוי תלוי בזווית וגודל הכפית וכן בגורמים נוספים (כגון זווית החכה ומהירות הגלגול).

לרוב נחליט באיזה דמוי להשתמש ואיך לעבוד איתו בהתאם לדגים אותם אנו מטרגטים. לדוגמא: סרגוסים אוהבים דמויים קטנים ושמנמנים שצוללים עמוק. הברקודה אוהבת דמויים ארוכים וצרים וגילגול איטי. דגים רבים אוהבים עצירות במהלך הגלגול.

בקטגוריה זו מקובל לכלול את סוגי הדמויים הבאים :

  • מינו MINNOW או ג’רקבייט JERKBAIT : דמויים בצורת דג מוארך.
    דמויים אלו הם הנפוצים ביותר ובאים בשלל גדלים, צורות וצבעים.
    אין הבדל משמעותי בצורה בין מינו לג’רק-בייט אך הג’רק-בייט מיועד יותר לעבודה בטוויצים והקפצות (ומכאן שמו – JERK באנגלית = לטלטל/לנענע בעברית).
    דגי מטרה עיקריים: כמעט כל הדגים הטורפים.
  • פלאפל CRANKBAIT: דמויים “שמנמנים” לרוב, בעלי חלק קדמי גדול/שמן וחלק אחורי צר משמעותית מהקדמי. דמויים אלו לרוב בעלי כפית גדולה ורחבה ומיועדים על פי רוב לצלילה עמוקה יחסית 3 מטר ומעבר. גם מהירות הגלגול משפיעה על העומק שאליו ירד הדמוי (התייחסות נוספת בהמשך). דמויים מסוג אלו לרוב יהיו בזווית חדה כלפי מטה במהלך השחייה שלהם במים.
    דגי מטרה עיקריים: סרגוסים. ביניות ומושטים במתוקים.

שיטת עבודה עם דמוי מסוג מינו – MINNOW

לאחר הזריקה, ראשית כל, נטה את החכה לרוב כלפי מטה, ונתחיל לגלגל כך שירד לעומק הצלילה שלו ויחל בשחייה תקינה במהירות שנקבעת לרוב לפי הדג שאנו סבורים שיש סיכוי גבוה לתפוס אותו באזור הדיג שאנו נמצאים בו, מדי מספר גלגולי רולר (כ-5, אך אפשר גם יותר או פחות) נותנים טוויץ אחד או שניים (הסבר בהמשך) ומדי פעם (פעם עד פעמיים בכל הזריקה) ניתן לנסות ולעצור לחצי שניה. חשוב להמשיך את הגלגול ממש עד הרגליים (עד החוף/שובר) משום שפעמים רבות דג יעקוב אחרינו ויתקוף רק שיחשוב שהוא הולך לאבד את הדג.

שיטת עבודה עם דמוי מסוג “פלאפל” – CRANKBAIT

לאחר הזריקה, ראשית כל, נטה את החכה לרוב כלפי מטה, ונתחיל לגלגל כך שירד לעומק הצלילה שלו (לרוב עמוק למדי באזור ה-3 מטר ואף יותר). ויחל בשחייה תקינה במהירות יחסית איטית. נותנים טוויץ אחד או שניים (הסבר בהמשך) ומדי פעם (פעם עד פעמיים בכל הזריקה) ניתן לנסות ולעצור לחצי שניה. בדמויים מסוג אלו מקובל לגלגל רציף עד שהדמוי נוגע בקרקעית או בסלע. זווית השחיה החדה שלהם מונעת תקיעה של הקרס בסלע בדרך כלל ולאחר שהרגשנו שפגענו בקרקעית או בסלע יש לעצור ולהמתין שהדמוי יצוף מעט ויעבור את הסלע ואז לחזור ולגלגל עד שיפגע שוב בקרקעית או בסלע. וחוזר חלילה. בדמויים מסוג אלו חשוב דווקא שלא לגלגל עד הרגליים אלא לשים לב היכן הדמוי משום שהיות והוא צולל עמוק מאוד יש סיכוי גבוה יותר שיתפס בסלע ממש מתחת לרגליים שלנו.

טוויצים: שיטת עבודה נפוצה, בעיקר בעבודה עם דמויים בעלי כפית, אך לא רק, מיועד לדמות תחילת בריחה של הדג ולגרות את הטורף, בעיקר דג שכבר עוקב אחרי הדמוי, ליזום תקיפה ולבלוע אותו (נקרא COMMIT או להתמסר באנגלית) לפני שיספיק לברוח.

מה זה אומר? במהלך הגלגול נותנים מכות/הקפצות קלות מאוד (קצה החכה אמור לזוז מעט, כ-10 ס”מ בלבד) בכיוון הגרירה.

גיג’ים Jigs

חתיכת מתכת מוארכת אשר שוקעת באופן התלוי במבנה (צורת) הג’יג ומדמה דג בורח (לרוב במהירות) מהקרקעית וכלפי מעלה. דמויים אלו לרוב אוירודינמיים מאוד ולכן ניתן להטיל אותם באופן יחסי למרחק גדול יותר ממרבית הדמויים. דמויים אלו פופולאריים מאוד בישראל בשל העובדה שהעבודה איתם פשוטה, עלותם נמוכה ביחס לדמויים אחרים וקיים מגוון גדול מאוד של דגים שניתן לתפוס באמצעותם. לרוב שעובדים מהחוף משתמשים בדמויים כבדים יותר על מנת להרוויח מרחק זריקה גדול יותר.

רובם המוחלט של הג’יגים צבועים בדוגמאות שנועדו למשוך ולגרות את דגי המטרה. דוגמא לגיג’ סלו SLOW

ישנם שני קטגוריות מרכזיות בג’יגים:

  • איטי SLOW : נוי כך שיצלול במהירות איטית יותר ובתנועת מטולטלת כך שיאריך את משך הצלילה של הדמוי עד לקרקעית וימשוך תשומת לב רבה יותר גם במהלך הירידה לעומק. מרבית מהתקיפות מתרחשות כבר בירידה.
  • מהיר FAST : צולל לעומק במהירות גבוהה. מדמה דג בורח במהירות.

דגי מטרה עיקריים: בעיקר ממשפחת הטונות והצניניות (פלמידות, טרחונים, טוניות וכו’) וכן לוקוסים אבל יעיל מאוד למרבית הדגים.

הסידור המיטבי של קרסים לגיג עם אסיסט כפול (או שני אסיסטים בודדים בחלקו העליון של הגיג ואסיסט נוסף בחלקו התחתון של הגיג’): באזור חולי שאין חשש לתקיעות בסלעים ניתן ומומלץ לשים מאחור קרס משולשת חזקה. באזור סלעי במיוחד שיש סיכוי גבוה להיתפס בסלע ניתן להוריד את האסיסט האחורי ולהשאיר את הקדמי בלבד כך שגם קטן הסיכוי להיתפס בסלע וגם קל יותר לשחרר במידה ונתקענו.

שיטת עבודה עם דמוי מסוג גיג – Jig

שיטת העבודה הבסיסית המקובלת בעבודה עם גיגי’ם היא הקפצות. מיועדת לדמות דג שבורח במהירות מהקרקעית כלפי מעלה בניסיון לברוח מהטורף שעבר בסביבה.

מה זה אומר? מטילים את הדמוי למרחק הרצוי, נותנים לו לשקוע עד הקרקעית או בסמוך לה וברגע שמרגישים שהדמוי הגיע לקרקעית (מרגישים מתיחה בחוט בזמן שהוא שוקע ואפילו אפשר להרגיש את השקיעה עם חוט טוב ואז נהיה רפוי – הגיע לקרקעית/סלע), מקפיצים את החכה למעלה בחוזקה 3-5 פעמים ברצף, כל הקפצה תביא את הדמוי קרוב יותר עלינו ובכדי לשמור על החוט מתוח נגלגל מעט את החוט תוך כדי ההקפצות. לאחר סבב ההקפצות שוב נותנים לדמוי מספר שניות לשקוע ואז עושים סבב הקפצות נוסף. ממשיכים כך עד שאנחנו מתקרבים לקרבת החוף או לסלעים. זהירות: שימו לב לא להקפיץ ממש עד אליכם משום שברגעים של חוסר תשומת לב הדמוי יכול לעוף מהמים לעבר הדייג או אדם שעומד בסמוך. יש לבצע ניסיונות עם עוצמת ההקפצה בכדי למצוא את הקצב והעוצמה הנכונה. במידה ומזהים שיש דגים ולא נתפסים (דייגים אחרים בסביבה מוציאים או שרואים רתיחות – תקיפות על להקות של דגים קטנים) מומלץ לשנות את קצב, עוצמת ותבנית הגלגול וההקפצה.

הקפצות במקומות סלעיים: שקיים חשש סביר להיתקעות בסלעים וכך לאיבוד הדמוי, כדי להעריך את זמן השקיעה לקרקעית, ניתן תחילה לזרוק דמוי/גיג ללא קרס ולספור כמה שניות לוקח לו להגיע לקרקעית, לאחר מכן ככל שמתקרבים לחוף מקצרים את הזמן שנותנים לדמוי לשקוע, דרך יעילה נוספת היא לעבוד עם אסיסט, חוט עם קרס בודדת ולא משולשת, ואם רוצים להימנע עוד יותר מאיבוד דמויים ניתן לעבוד עם אסיסט אחד בלבד רק בחלקו העליון של הדמוי וכך הסיכוי שהקרס תיגע בסלע היא קטנה ביותר.
אנו ממליצים גם לצפות בסרטון הזה שמסביר על טכניקות עבודה נוספות:

 

כמו כן, אם יש הרבה דגים באזור ניתן לזרוק את הגיג’ מעבר להן ולגלגל אותו חזרה מהר כך שבעצם יעבוד כסוג של טופווטר ולחפש מרדפים אחרי הגיג’ (עובד בעיקר על טוניות, טרחונים).

מדריך וידיאו נוסף ונחמד בעברית :

 

טופווטרים וסאב סרפס – Topwater & Subsurface

דמויים שמיועדים לעבודה על פני המים, יוצרים הרבה רעש והשפרצות שמדמות דג במצוקה. בכדי להוסיף אלמנט של רעש דמויים אלו יכללו לרוב כדוריות קטנות בתוכם שיגבירו את הרעש שמופק מהדמוי בשעת השימוש בו. מרבית דמויים אלו הם צפים על פני המים אך דגמים מסוימים עשויים להיות גם שוקעים.

בקטגוריה זו מקובל לכלול את סוגי הדמויים הבאים :

  • Walking bait “כלב”: דמוי בעל חזית עם שיפוע כלפי מעלה כך שכאשר נעבוד איתו הוא ימשוך עצמו חזרה לפני המים ויזוז מצד לצד כך שימשוך תשומת לב רבה במים.
    דגי מטרה עיקריים: גומבר, לברק, טונית, אינטיאס, טרחונים.

שיטת עבודה עם דמוי מסוג כלב – Walking bait

שיטת עבודה עיקרית: מקל למטה, גלגול איטי והרבה הקפצות קטנות שיגרמו לדמוי לקפוץ במקום מצד לצד. לעשות הרבה עצירות של מספר שניות.

  • Popper פופר: דמוי בעל פנים קעורות אשר משפריצות מים ויוצרות רעש/אפקט “POP” ולכן שמו.
    דגי מטרה עיקריים: גומבר, אינטיאס.

שיטת עבודה עם דמוי מסוג פופר – Popper

שיטת עבודה עיקרית: משיכות קצרות וחזקות שיעיפו הרבה מים, עצירות תכופות, והמשך משיכות.לא לגלגל אלא בעיקר כדי לאסוף חוט.

  • Sub surface סאב סרפס: עפרון (Pencil) / סטיק בייט (Stickbait) / דארטר (Darter): פיתיון ישר בדר”כ דמוי עפרון/טוש עבה אשר מדמה דג בורח בסמוך לפני המים, דמויים אלו נקראים גם סאב סרפס משום שהם שוחים ממש מתחת לפני המים.
    דגי מטרה עיקריים: אינטיאס, גומבר, טרחונים, ברקודה.

שיטת עבודה עם דמויים מסוג סאב סרפרס – Sub surface

  • סטיק בייט: לרוב משתמשים בגדולים למדי (60 גרם ומעלה). נעמוד לא כלפי הים הים אלא מעט הצידה לצד שמאל. ניתן משיכות ארוכות, להתחיל את המשיכה שהחכה נמצאת לכיוון הדמוי ולמשוך עד החכה מגיעה לצד שמאל שלנו כאשר פעולת המשיכה לא נעשית רק עם היד אלא עם כל הגוף.
  • פנסיל: לרוב פנסיל יהיה מאוד דומה לסטיק בייט אבל קטן (לרוב באזור ה10-30 גרם, יש גם במשקלי לייט ומטה). שיטת העבודה דומה לזו של הסטיק בייט רק עדינה יותר. משיכות קצרות יותר. וסיבוב קטן יותר של הגוף. היות והמשיכות קטנות יותר ניתן להסתפק במשיכה של החכה בלבד מבלי לסובב את כל הגוף כמו שרשמנו בסטיק בייט.
  • דארטר: ישנם דגמים רבים ולכן יש שלל צורות עבודה. העיקרית היא דומה למה שרשמנו קודם אך ניתן יותר טוויצים במקום משיכות. מומלץ שהחכה תהיה שוכבת לכיוון המים כך שהדמוי ישאר מתחת למים ולא יזנק מחוץ למים.

מדריך וידיאו על עבודה עם כלבים(באנגלית):

מדריך וידיאו על עבודה עם פופר(באנגלית):

הדרכה נוספת תתווסף בקרוב.

 

סיליקונים Jighead Soft Lure

הסיליקון הנפוץ ביותר בישראל הוא ללא ספק הבלאק מינו (Black minnow) ולכן נשתמש בו כשם כללי לקטגוריה.
הבלאק מינו הוא למעשה משקולת דמוי ראש דג שעליה מלבישים קרס וגוף דג מסיליקון. דוגמא לחיקוי מוצלח של בלאק מינו:

הבלאק מינו הוא לא היחידי בקטגוריה הזו. נהוג לעבוג גם עם גיג’ הד וסיליקון (הראש של הבלאק מינו הוא למעשה גיג’ הד).
ההבדל היחידי בין גיג’ הד רגיל לזה של הבלאק מינו הוא שהגיג’ הד הרגיל הוא לא תמיד בצורת ראש דג. שיטת העבודה לשניהם היא זהה לחלוטין (מדובר באותו סוג דמוי).

מומלץ להיעזר במדריך וידאו בסוף מדריך זה שמראה כיצד ניתן להוסיף קרס נוספת באחורי הדמוי סיליקון, להבטחת נעילה גם שהדג תוקף מאחור בלבד.
יש לקחת בחשבון שקרס נוספת פוגמת בתנועה הטבעית של הדמוי ועשויה להפחית תקיפות וגם להגדיל סיכוי לתקיעה בסלעים.

דגי מטרה עיקריים: לוקוסים אבל כל הטורפים יתקפו בלאק מינו.

שיטת עבודה עם דמוי מסוג בלאק מינו או גיג’ הד וסיליקון – Black Minnow / Jig head

מטילים את החכה ונותנים לדמוי לשקוע עד לרצפה.
שימו לב: העובדה שהקרס ממוקמת למעלה חוסכת לנו תקיעות בסלע אך יש לקחת בחשבון שזו הדרך לעבוד עם הדמוי הזה ולא נוכל להימנע מלאבד דמוי מדי פעם. שיטה נוספת לחסוך תקיעות היא ל”קבור” את הקרס בתוך הסיליקון כך שהשפיץ לא יבלוט ורק שהדג תוקף היא תישלף החוצה מהביס.
לאחר שהדמוי הגיע לרצפה יש לשלב הקפצות וגלגול רציף במהירות בינונית-איטית. היות ולוקוסים הם מדגי המטרה העיקריים נמליץ גם לנסות לזרוק במקביל לסעים ולווא דווקא לעומק או רחוק מהשובר). גם שדגים לברקים מהחוף מומלץ לזרוק זריקות אלכסוניות במים הרדודים (לברק יתקוף גם ב-10 ס”מ עומק ממש מטר מהחוף) ולגלגל חזרה לעברנו בצמוד לחוף. שעובדים בכאלו עומקים רדודים אין טעם בהרבה הקפצות ועדיף בעיקר לגלגל.

מדריך וידאו שמראה טכניקות שונות של עבודה עם סיליקונים:

סרטון הדגמה של אופן שחיה של BLACK MINNOW

סרטון הדרכה מומלץ להוספת קרס שניה מאחורי הדמוי על מנת להגביר הסיכויים לנעילת הדג:
*הערה: הסרטון אמנם בספרדית אך ברור למדי.

מאמר באנגלית על שיטות עבודה שונות עם סיליקונים

בובמט וסקוויד/רגלו (סיליקונים קטנים)

הכנת ריג לבומבט וסקוויד:

את הריגים לבומבט אנו ממליצים להכין באופן מודולרי, כך שנוכל להחליף בומבטים וריגים כרצוננו.

ריג חיבור מהיר לבומבט:

ניקח כ50 ס”מ חוט פלורוקרבון (שוק לידר) ונעשה לולאת סבתא כפולה בחלק העליון. נשחיל את הבומבט (צף/חצי צף/ שוקע לפי ההמלצות שיפורטו בהמשך) שהקשית שלו למעלה לכיוון הלולאה שקשרנו. לאחר מכן נשחיל גם סטופר קטן שיספוג את המכה בעת הטלת החכה. את הקצה השני נחבר בIMPROVED CLINCH KNOT לסויבל עם סיכה (חובה להשתמש בציוד איכותי). כעת נכין את החוט עם הסקוויד ונחבר אותו לסיכה/לולאה.

ריג חיבור מהיר לסקוויד או רגלו:

מחברים קרס בודדת לחוט פלורוקרבון (שוק לידר) באורך 1-2 מטר (לפי העדפה אישית וסוג הדג המטורגט) בטסט נמוך במעט מהחוט הראשי/ריג הבומבט. עם הקרס יוצרים חור זעיר וישר דרך ראש הסקוויד עד לחצאית שמתחתיו. מעבירים את החוט דרך החור הזעיר שיצרנו. מרחיבים החור במידת הצורך אם מתקשים. בקצה החוט יוצרים לולאת סבתא כפולה/משולשת ומותחים היטב. מכניסים את הלולאה לסיכה בריג בובמט שהכנו מקודם ואנו מוכנים לעבודה. המלצה: ניתן לחבר שתי קרסים ברצף כך שאחת בתוך הסקוויד והשניה מבצבצת מעבר לזנבות שלו, מגדיל סיכוי תפיסה מניסיון.

שיטת עבודה עם בומבט וסקוויד/רגלו – Bombarda + Squid / Raglou

מטילים את הבומבט והריג למרחק רב ככל הניתן קדימה לעומק הים או לצדדים (צדדים מומלץ לנסות כשעובדים על ריף/שובר גלים וכך ניתן לתפוס דגים שאורבים לטרף בקרבת הריף/שובר. כמובן שתמיד כדאי לנסות לאתר סימנים לדגים באזור ולזרוק לשם/ בסביבה).
לא חובה: לקראת הפגיעה במים ניתן לתת בלימה קטנה בכדי לוודא שהסקוויד ימתח כמו שצריך ולא יסתובב על הבומבט בזריקה.
לאחר הפגיעה במים נמתין 5-10 שניות (תלוי גם אם הבומבט צף/שוקע) שהסקוויד ישקע קצת ואז מתחילים לגלגל בסדרות כאלו: 3 גלגולים קצרים ועצירה. קצב איטי – בינוני. 3-4 גלגולים קצרים ועצירה. לפעמים להוסיף הקפצה.
באופן זה הטורפים בעומק רואים שיש להם סיכוי טוב לתפוס את הסקוויד. ריצה מהירה עלולה להרתיע אותם מלתקוף העיקר אם הם בעומק רב. מקפיצים בערך כל סבב שני אחרי שני גלגולים. בהקפצה מומלץ לתת מכה חזקה כך שהבומבט יתיז מים כמו פופר. לא מן הנמנע שתראו מידי פעם תקיפות על הבומבט.
דגי מטרה נפוצים בדיג זה הוא הטרחונים, לברקים ובעצם כל הדגים הטורפים.

אם מטרגטים טרחונים שמצויים באזורנו מ200 גרם ועד קילו וחצי (יש גם גדולים יותר), נמליץ על מספר טיפים לדוג אותם בשיטה זו:

  • דגים אלו לרוב לא יהיו רחוקים מדי מהחוף/שובר. 10-20 מטר בערך.
  • מומלץ לקשור את הקרס או קרס נוספת מעט מתחת לזנבות של הסקוויד (ממש כסנטימטר מתחת לזנבות) כדי לא לפגוע בתנועה שלהם.
  • לעבוד עם בומבט שוקע ולתת לו לשקוע, הם יותר אוהבים לאכול למטה.

 

ברזלים אחרים – ציקדות ורוטטים, ניקלים וספינרים.

בקטגוריה זו מקובל לכלול את סוגי הדמויים הבאים :

  • Casting spoon ניקל: חתיכת מתכת חלקה ומבריקה, פשוטה ביותר, לרוב ללא קישוט או צבע, אשר שוקעת במהירות וכאשר אנו מושכים אותה היא מתמקמת בעומק הרלוונטי בהתאם למהירות הגלגול וזווית החכה.
    דגי מטרה עיקריים: גומבר, לברק, טונית, אינטיאס, טרחונים.

שיטת עבודה עם דמוי מסוג Casting spoon ניקל

השיטה העיקרית לעבוד עם ניקל היא הטלתו למרחק, נותנים לו לשקוע יחסית הרבה ואז מגלגלים גלגול רציף במהירות בינונית. הדמוי אמור לעבוד לבד ולזוז מצד לצד מתחת למים.

ניתן ומומלץ גם לעבוד איתה בהקפצות כמו שעובדים עם גיג’ FAST. מתפקדת כמו גיג’ מהיר ולרוב זולה יותר ויעילה לא פחות.

 

  • spoon כפית: חתיכת מתכת קעורה אשר מתנדנדת במהלך שמגלגלים אותה. בארץ השימוש בכפיות נפוץ יותר במים מתוקים.
    דגי מטרה עיקריים: מושטים וביניות במתוקים.

שיטת עבודה עם spoon כפיות:

זהה לשיטת העבודה עם ניקל – ראו בסעיף הקודם.

 

  • Cicada ציקדה: דמוי עשוי ברזל עם משקולת בחלקה התחתון וללא טבעת חיבור אלא מספר חורים (בדר”כ 3/4) שמיועדים לשלוט על כמות הרטט וזווית השחייה של הציקדה. ברוב המקרים נחבר את החוט על אחד מהחורים האמצעיים בציקדה כך שתשחה במאוזן או עם הטיה קלה קדימה/אחורה. חיבור הציקדה בחור האחורי יגרום לציקדה לשחות עם הראש כלפי מטה וחיבור בחור הקדמי עם הראש כלפי מעלה.
    דגי מטרה עיקריים: סרגוסים וטרחונים במלוחים מושטים וביניות במתוקים.

שיטת עבודה עם Cicada ציקדה

שיטת עבודה עיקרית: מטילים את הציקדה, נותנים לה לשקוע כמה שיותר (מומלץ עד הקרקעית אבל יש להיזהר משום שהם מצוידות במשולשות שנתקעות בקלות בקרקעית סלעית).
שהגענו לעומק הרצוי, מושכים את החכה משיכות ארוכות כך שמרגישים שהדמוי רוטט במשיכה. יש למשוך במהירות האיטית ביותר שעדיין מהירה מספיק כדי שהדמוי ירטוט (מרגישים בבירור במקל).

  • Vibrating lure דמוי רוטט: דמוי ללא כפית, גם נקרא ציקדה(או דמוי רוטט) שוקע, עשוי לעיתים מפלסטיק, שהטבעת שלו ממוקמת בחלקו העליון והוא בעל חזית עם שיפוע כלפי מעלה כך שבעת העבודה איתו הוא עולה כלפי מעלה במים ורוטט במקביל. בשל העובדה שטבעת החיבור שלו ממוקמת בחלקו העליון של הדמוי הוא שוחה בזווית כלפי מטה (כלומר, חזית הדמוי פונה לעבר הקרקעית).
    דגי מטרה עיקריים: אינטיאס, גומבר, טרחונים, ברקודה.

שיטת עבודה עם דמויים מסוג Vibrating lure דמוי רוטט

זהה לשיטת העבודה עם ציקדה רגילה – ראו בסעיף הקודם.

  • Spinner ספינרים: דמוי בעל מעין כפית אשר נעה על ציר חופשי ומסתובבת סביב הגוף המרכזי המהלך הגלגול. מושכת תשומת לב רבה במים ומנצנצת מאוד. בארץ השימוש בספינרים נדיר למדי ורואים אותו בעיקר במים מתוקים. דגי מטרה עיקריים: מושטים וביניות במתוקים.

שיטת עבודה עם דמויים מסוג Spinner ספינרים

שיטת עבודה עיקרית: מטילים את הספינר, נותנים לו לשקוע כמה שיותר (מומלץ עד הקרקעית אבל יש להיזהר משום שהם מצוידות במשולשות שנתקעות בקלות בקרקעית סלעית).
שהגענו לעומק הרצוי, מגלגלים את החכה גלגול איטי או בינוני כך שמרגישים שהכפית של הספינר מסתובבת תוך כדי הגלגול. יש למשוך במהירות האיטית ביותר שעדיין מהירה מספיק כדי שהכפית תסתובב (מרגישים בבירור במקל).
מומלץ לנסות מהירויות גלגול שונות כדי לגרום לדגים לתקוף וכדי לזהות מהי מהירות הגלגול המיטבית לדגים שנמצאים בסביבה שלנו (רלוונטי לכל סוגי הדמויים, נקרא גם דפוס אכילה).

 

לחצו למעבר לחלק הבא: עונות השנה, מזג אויר ותנאי הסביבה

לחצו למעבר לחלק הקודם – סוגי דמויים לז’ירז’ור

לחצו לצפייה ברשימת כל חלקי המדריך

לחצו למעבר להמלצות ציוד לז’ירז’ור

 

אתם מוזמנים לפנות למדריך הדגים להמלצות טירגוט עבור דג ספציפי.

נשמח לשמוע איך אתם הכי אוהבים וממליצים לעבוד עם הדמויים השונים.

רשמו בתגובות כאן למטה.

  • עזרא
    ב 18:22

    שלום,
    איזה ג’יג הד מומלץ ובאיזה משקל?

    • יונתן דקר
      ב 14:33

      הגיג הד של בלאק מינו נחשב מאוד מוצלח אבל בפועל גם האחרים טובים מאוד.
      מה שחשוב לבדוק הוא את חוזק הקרס ושהוא לא מתכופף בקלות.
      לגבי המשקל תלוי במשקלי הזריקה של המקל שלך ומה אתה מטרגט.
      בכנרת לדוגמא נדוג עם משקלי זריקה קטנים (לרוב עד 10) – ונתאים את הגיג הד בהתאם.
      מסירה או בעונת החורף נדוג עם גיג הד של עד 100 גרם (ואף מעבר).
      הכל תלוי היכן ומה אתה דג..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Leave the field below empty!